פעם, לפני עידן ה־VOD והנטפליקס, נהגנו לצפות בסדרות טלוויזיה במועד שבו שודרו – על פי לוח שידורים קבוע – בדרך כלל פעם בשבוע. כיום, "צפיית בינג'" (צפיית רצף בסדרה כלשהי, פרק אחרי פרק) נפוצה יותר. צפייה כזו אמנם מספקת חוויה רגשית נעימה, אבל היא אינה זכירה כל כך, בגלל הצריכה המרוכזת של תוכן רב ברצף זמן אחד, במקום חלוקה שלו למנות קטנות ומרווחות. מה בין "צפיית בינג'" ל"למידת בינג'"? מוזמנים.ות לקרוא.
|
|
|
|
מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת מלבורן בדק את ההשפעה של צפיית בינג' על שמירת המידע בזיכרון לטווח ארוך. הנבדקים, שחולקו לשלוש קבוצות, התבקשו לצפות בסדרה של שישה פרקים. קבוצה אחת צפתה בפרקים ברצף (בינג'), קבוצה שנייה צפתה בפרק אחד בכל יום, וקבוצה שלישית צפתה בפרק אחד בכל שבוע. באיזו קבוצה, לדעתך, מידת ההנאה מהסדרה הייתה הפחותה ביותר? ואיזו קבוצה זכרה הכי מעט פרטים מהסדרה כעבור ארבעה חודשים? אכן – הקבוצה שצפתה בסדרה בבינג'.
מדוע בחלוף זמן זוכרים יותר פרטים? צפייה בפרק בסדרה לאחר הפסקה כלשהי, מצריכה שליפה של פרטים מהזיכרון. חלקים מהפרק הקודם אמנם נשכחו, אך הפרק החדש מזכיר לנו לאט־לאט מה היה בפרק הקודם, וכך מתחזק הזיכרון של התוכן כולו. כל עוד מדובר בצריכת תוכן לשם הנאה ובידור, כמו צפייה בסדרת טלוויזיה, אין בשכחת פרטים נזק של ממש. אבל כשמדובר בלמידה, הנזק עלול להיות גדול בהרבה.
|
|
|
|
|
מהי "למידת בינג'" ומה הבעייתיות בה?
|
|
|
|
נראה כי סטודנטים וסטודנטיות רבים.ות לומדים.ות באופן שמזכיר צפיית בינג'. רובם אינם קוראים ואינם מעבדים לעומק את החומר הנלמד באופן מסודר ועקבי בין מפגשי ההנחיה, כך שרוב הלמידה מתרחשת במפגש עצמו, וקריאת חומר הלימוד – כולו או חלקו, נעשית לרוב זמן קצר לפני המבחן.
הבעיה בלמידה אינטנסיבית כזו היא שאף על פי שניתן לשמור בזיכרון חלק מהמידע לפרק זמן קצר, רוב הפרטים כנראה לא ייחקקו בו לאורך זמן. נסו להעריך: כמה מהחומר שלמדתם.ן ב"בינג'" לקראת הבגרויות נחקק בזיכרונכם.ן? יש להניח ששיעור החומר שנשמר בזיכרון לאורך השנים, מכלל המידע אשר נלמד, הוא נמוך. הסיבה לכך היא שלמידע דרוש זמן להיטמע בזיכרון.
|
|
|
|
אופן הקידוד של הזיכרון לטווח הארוך מבוסס על משמעות וקישוריות. הדבר נעשה באמצעות עיבוד והטמעה של הגירויים החדשים במבנה הקוגניטיבי ובמערכת המושגים הקיימת.
מסיבה זו תאוריות למידה שונות מניחות שלמידה מתרחשת באמצעות תהליך של הבניית משמעות. כלומר, שלהבדיל ממידע, ידע חייב להיבנות בידי הלומד עצמו, תוך כדי הפעלת תהליכי חשיבה פעילה. בעת למידה דחוסה, קשה להפעיל למידה מסוג זה.
כדי להגדיל במידה ניכרת את הסיכוי להטמעה ולשמירת המידע בזיכרון לאורך זמן, כדאי לבזר את הלמידה, כלומר – לפזרה על פני ימים, וללמוד באופן קבוע בין המפגשים ולאורך כל הסמסטר. ככל שניתן, כדאי לגוון את אופן הלמידה. בכל מקרה, רצוי להימנע ממצב שבו הפעם היחידה שהסטודנט נחשף לחומר מתרחשת סמוך למבחן.
|
|
|
|
בתור מנחים ומנחות, חשוב שנעודד תחילה את הסטודנטים ואת הסטודנטיות בקבוצה שלנו ללמוד בצורה רציפה, לרווח בין פעימות הלמידה, ובכך לחזק את הלמידה ולהפוך אותה לזכירה לאורך זמן. כמו כן, כדי לעבד את החומר בצורה טובה יותר, מומלץ:
- לפרט לפני הסטודנטים והסטודנטיות את יתרונות הלמידה במנות (אפשר אפילו להכין שקף על כך). תוכלו להיעזר בטיפ זה.
- להמליץ לסטודנטים.ות לנעוץ ביומן מועדים ללמידה ולחזרה על החומר.
- להתחיל את העבודה על משימות הלמידה בבית, באופן משותף במפגש: תוכלו להציג את הפרק או את המאמר שהסטודנטים.ות נדרשים.ות לקרוא, להתייחס למבנה שלו, להגדיר מושגים חשובים שמופיעים בו, להציע שאלות מפתח לסיכום וכדומה.
- לשלב בכל שיעור שאלות חזרה המזמנות שליפת חומר משיעורים קודמים והמעודדות עיבוד מעמיק יותר של החומר.
- לסמן את נושאי השיעור המוקלט ולעודד את הלומדים והלומדות לחזור ולצפות בחלקים הדורשים חיזוק.
- לתמוך בלמידה הא־סינכרונית של הסטודנטים ושל הסטודנטיות באמצעים שונים, כמו דיונים בפורום או עבודה שיתופית בפלטפורמות המתאימות (למשל כאלה המאפשרות קריאה משותפת של מסמכים או צפייה משותפת בסרטוני וידאו). הציעו עזרה בכל שלבי התהליך.
|
|
|
|
מידע, טיפים וכלים נוספים להנחיה תמצאו כאן
|
|
|
|
|
|
|
