1. מדוע סיפור ההגדה מתחיל בארמי אובד
אבי ולא ממש מיציאת מצרים?
2.יש כאלו שנוהגים לקחת את המצה ולשים אותה בתוך ציפית של כרית וללכת אתה סביב השולחן כמו סוחרים- מדוע ?
3. יש מנהג להניח בקערה של הסדר ביצה קשה וכתבו קדמונינו שזהו מנהג אבלים לאכול ביצה כיון שהיא עגולה כמו החיים –איזה אבלות יש בליל הסדר? הפוך אנחנו חוגגים גאולה?
4. מה פשרו של הפיוט המוזר בסוף ההגדה "חד גדיא"?
תשובה לשאלות אלו מצויות בסוד הכרפס.
בליל הסדר אנו עסוקים בסיפור יציאת מצרים.
כשמספרים סיפור בדרך כלל מספר הסיפור
בוחר מה לספר אבל גם מה להשמיט.
יודעי חן יוכלו להבין מתוך מה שלא סופר
רובדיים נסתרים בסיפור. ואכן בליל הסדר אנחנו
לא מספרים איך בני ישראל ירדו למצרים.
אנחנו בוחרים להסתיר את הסיפור המזעזע
של מכירת יוסף ע"י אחיו ואכן מספר מנהגים
בליל הסדר רומזים לנו את מה לא ספרנו.
ובעיקר הכרפס.
וכך כותב הבן איש חי (רבי יוסף חיים מבגדאד):
"וטיבול ראשון זה שהוא כרפס בחומץ, הוא זכר לסיבת קושי השעבוד שהיה בשביל מכירת יוסף ושהטבילו כתונת פסים שלו בדם ומכרוהו
וגרמו צער ליעקב אע"ה, וזה נרמז בכרפס... ".
הכרפס שיסודו בטבילת הירק במי מלח רומז
על טבילת הכתונת פסים בדם. המנהג ללכת עם האפיקומן כמו סוחרים ישמעאלים רומז לנו
על הסוחרים הישמעאלים שקנו את יוסף.
גם פתיחת ההגדה עבדים היינו וארמי אובד אבי
רומז לנו על מכירת יוסף.
וכך כותב המדרש בילקוט שמעוני
(תהילים רמז תרמח )
" א"ל הקב"ה לשבטים, אתם מכרתם
את יוסף לעבד, חייכם שבכל שנה אתם קורין,
עבדים היינו לפרעה במצרים."
המנהג לאכול ביצים כמנהג אבלים מזכיר לנו
את חורבן הנורא שנגרם לנו ממכירת יוסף
גם השיר חד גדיא רומז על כך
שהרי ראשית סיבת ירידתנו למצרים
הוא מכירת יוסף ששחטו שעיר עיזים ומכרוהו בעשרים כסף כמבואר בתורה והיו עשרה שבטים
והגיע לכל אחד תרי זוזי ..."
ויתכן שזהו הטעם בין שלל הטעמים לאכילת מצה
בליל הסדר.
לאחר שהאחים זורקים את יוסף לבור
הם יושבים לאכול לחם.
מה ניתן ללמוד לתקופתנו?
סיפור חיינו הוא לא רק החוויות החיוביות
והנעימות אלא גם החלקים הפחות נעימים.
לא רק עליות גם הירידות . מי כמונו
(ההורים השכולים)
יודעים שחלק מהבחירה בחיים הוא גם השכול.
זכינו לחגוג את חג החרות במדינת ישראל
אבל תמיד צריכים לזכור לא רק איך נגאלנו
גם איך התגלגלנו למצרים ואיך התגלגלנו לגלות. חורבן תמיד הגיע משנאה ופילוג. חלק מהבחירה בחיים היא הבחירה בחיבור השסעים
וקירוב הלבבות.
אם חפצים אנו בחיים צריכים אנו לבחור באהבה ובאחדות ולא לתת לשנאה להפיל אותנו
לתחתית השאול.
השנה נספר כיצד נגאלנו ויצאנו לחירות
כיצד זכינו לחיות במדינתנו האהובה אך גם נאכל כרפס ונתבונן בגורמים שהביאנו לגלות שממנה נגאלנו ובנינו את ארצנו ומדינתנו.
חג שמח
הרב אהד טהרלב
