Screenshot_27
gir2
לוח וגיר  // אהד גרוסמן
לפני שבועיים ישבתי בהפסקת אחר הצהריים בחצר בית הספר, מול שיחי הבמבוק הענקיים עליהם מקננים עשרות זוגות אורגים, ושוחחתי עם טיוסנגה אמה, אחד התלמידים המצטיינים מכיתה י"ב מגמת מדעי החברה (ג"ג-כלכלה). "מה המקצוע המועדף עליך?" שאלתי.

"כלכלה" הוא ענה מיד.

"למה לא גיאוגרפיה?" נעלבתי בשמם של ארצות העולם, האקלים ותהליכי הגלובליזציה.

"בגיאוגרפיה מלמדים אותי על מדבריות, שלג, אורבניזציה, אבל בחיים לא ראיתי את הדברים האלה. אז איך אני יכול להבין את הדברים האלה? אבל כסף, חיסכון, אינפלציה וסחר אלה דברים שאני רואה ויכול להבין". כך בקליפת אגוז-אדמה סיכם אמה את הטוב והרע של מערכת החינוך הרואנדית.

בשנת הלימודים הנוכחית יצאתי לשבתון, ובמסגרת תואר שני באוניברסיטת בן גוריון בלימודי אפריקה נסעתי ליבשת השחורה לעבוד עם בית הספר G.S. Dihiro שנמצא בכפר קטן בדרום-מזרח רואנדה. שגרת יומם של בתי הספר הציבוריים ברואנדה נראית בערך כך – ב-8:15 מתחיל היום במסדר בוקר בית ספרי ובשירת ההמנון, שלאחריו מתחיל יום לימודים בן 10 שיעורים, המסתיים ב-17:00. כך בכל יום משני ועד שישי בכל הכיתות, מכיתה א' ועד כיתה י"ב. בשיעור טיפוסי, וכמעט כל השיעורים הם כאלה, המורה כותב בגיר על הלוח מידע מתוך ספר הלימוד, התלמידים מעתיקים את המידע למחברתם, ומשננים אותו שוב ושוב בדרכים שונות – לבד, בקבוצות או בדקלום מול המורה והכיתה. לעיתים רחוקות מביאים המורים לכיתות מקרן ומחשב ומציגים מצגת או סרטון להמחשת החומר. אתם יכולים להבין מדוע התלמידים מתחברים יותר לכלכלה, אותה הם חווים, גם אם בצורה חלקית, בחיי היומיום שלהם בכפר ממנו כמעט ולא יצאו כל חייהם, ופחות מתחברים לגיאוגרפיה של העולם הגדול. תוכנית הלימודים רחבה מאד, וכוללת בכיתות ז' עד ט' שישה-עשר מקצועות חובה. שפת הלימוד בכל המקצועות ובכל הגילאים היא לכאורה אנגלית, למעט שיעורי שפות אחרות, צרפתית למשל. כך שתלמידים המתקשים לנהל שיחה שוטפת באנגלית לומדים ביולוגיה ופיסיקיה באנגלית באמצעות שינון מושגים מדעיים מורכבים. חקר עצמאי ושאילת שאלות פחות נוכחים במערת החינוך הרואנדית.

סוף כל שנה, בכל כיתה מכיתה א' ועד כיתה י"ב, ניגשים כל התלמידים לבחינות ארציות בכל המקצועות. כתוצאה מכך רוב המאמצים של בית הספר מושקעים בכל השכבות כל השנה בהכנה לבחינות, ומעט מאד מושקע במה שאנחנו בישראל קוראים "חינוך" או "העשרה".

רואנדה הינה מדינה אפריקאית קטנה אשר זכתה לפרסום בינלאומי בשנות ה-90' בשל רצח העם שהתחולל בה, ועברה מאז תהליך שיקום משמעותי. כיום אחת המדינות המסודרות, הנקיות משחיתות והבטוחות ביותר באפריקה. עם זאת, היא עדיין מדינה אפריקאית מתפתחת, ותנאי החיים של רוב הרואנדים שונים מאד מהחיים בעולם המערבי. 80% מהרואנדים חיים בכפרים, מבשלים על גחלים או מדורות, מביאים אל הבית מים בג'ריקנים מהברז המרכזי של הכפר או מהנחל הסמוך והחשמל בבית מפעיל 2-3 מנורות ושקע טעינה לטלפון ולא מכשירי חשמל מורכבים גדולים יותר. התנאים הללו משפיעים כמובן על מהלך הלימודים בבית הספר. למרבית התלמידים אין גישה למחשב ואינטרנט בבית, ובדרך כלל הם צריכים בשעות אחר הצהריים והערב לסייע במטלות הבית כמו הבאת מים לבית או איסוף עצים לבישול, כך שזמן רב להכנת שיעורי בית אין להם.
gir33
אל בית הספר דיהירו הגעתי דרך העמותה The Jonathan Foundation (בהזדמנות זו עשו לנו עוקב ברשתות החברתיות😉), שמפתחת את התשתיות הפיזיות בבית הספר – בנתה ברזיות לתלמידים, שיפצה כיתות, מפעילה בבית הספר מרפאה עם אחות וחדר מחשבים ועוד. בנוסף, העמותה מגייסת אנשי חינוך להדריך ולסייע למורים המקומיים. במסגרת הזו אני עובד עם המורים בדהירו על פיתוח חינוך בלתי פורמלי בבית הספר – פעילויות גיבוש ו-ODT לכיתות, עבודה עם מועצת התלמידים, ותוכניות חינוך לשכבות השונות. כך למשל בניתי, ביחד עם מורים ישראלים נוספים שהגיעו להתנדב בעמותה, תוכנית הכנה לחיים שאחרי בית הספר לכיתות י"ב, במסגרתה התלמידים עוברים מעגלי שיח על זהות ויעדים בחיים, נפגשים עם בעלי מקצוע החושפים אותם לאפשרויות התעסוקה שיהיו להם בעתיד ובונים לעצמם תוכנית אישית לשנים הבאות. בנוסף, יצרנו קבוצת מנהיגות של תלמידים שעברו הכשרה בסגנון קורס מש"צים כדי שיובילו פעילויות חברתיות במסגרת בית הספר.

באחד הימים בהכשרת המנהיגים הלכנו ליום שדה לדוגמא באגם מירווי שליד הכפר, למדנו משחקי גיבוש הדלקנו מדורה והכנו על הסאג' צ'פאטי (כך קוראים פה לפיתות) על הסאג'. בישול קבוצתי כידוע הוא פעילות מגבשת המלמד את התלמידים עבודת צוות ושיתוף פעולה. באותו יום במעגל הסיכום גם שאלתי את המנהיגים הצעירים מה אנחנו מרוויחים מהפעילות הזו, ואיגירימפוגה רחמה, אחת התלמידות היותר מבריקות, אמרה את כל התשובות הנכונות. אבל בסיכום של הקורס כולו, כששאלתי מה הם לוקחים מהקורס, הרבה משתתפים אמרו "למדתי להכין צ'פאטי, ואוכל בעתיד לפתוח עסק למכירת צ'פאטי". כאמור, כלכלה הם אוהבים.
Screenshot_27

Powered by Publicators