נעמי זך
אמא של אוהד
נעמי זך, נשואה לחיים, אמא לאדוה, אוהד ואביב, המשפחה מתגוררת מזה 34 שנים בנופית.
בנה אוהד נפל בפעילות מבצעית בלבנון ב 1998.
נעמי הינה אמנית רב תחומית, המתמקדת במייצבים תחריטים, פיסול בחומרים אורגניים מתכלים, ציור ורישום.
כמשפחה, החליטו להנציח את אוהד בתחומים האהובים עליו ביותר, טבע וסביבה וניווט ספורטיבי.
במשך עשרים שנים הפיקה המשפחה, עם מתנדבים רבים, את "ניווט אוהד זך" וכן יזמו את הקמת "שביל אוהד-סובב נופית", שביל הליכה ממנו
נשקף נוף מרהיב המושך מטיילים רבים מרחבי הארץ. קהילת נופית חוגגת את חג הישוב, באירוע מוסיקלי לכל המשפחה, "מוסיקה וטבע בשביל אוהד".
העבודה "שדות תלויים" של נעמי בוחנת סוגיות בנושא מעגל החיים והזיכרון ואת הקשר ביניהם. היא מבקשת לבחון אם סוף מעגל החיים האורגני הוא סוף הקיום, מה נשאר אחרי הסוף, אם הזיכרון של מה שהיה הוא חלק בלתי נפרד מהקיום שלו, ואם קיום הזיכרון במנותק ממקומו הראשוני שומר עדיין על הקשר ועל היחס למקור.
יתר על כן, "שדות תלויים" מנסה לברר מהו המנעד של הזיכרון, ואם מה שאינו נעים, יפה או רצוי נשמר, או שמא בני אנוש מעדיפים להדחיק אותו מהתודעה או אף להעלים ולמחוק אותו לחלוטין.
|
|
|
|
מטבע הדברים, הזיכרון דק, שברירי, עדין ונתון באופן תדיר לסכנת הרס ושכחה. כדי לשמר אותו מן הראוי למנות "סוכני זיכרון", כפי שאמר אדם ברוך המנוח בסרט שילדיו יצרו לזכרו.
עתה נותר לבחון מהו אותו זיכרון ומהם מאפייניו. מן הראוי לבדוק, למשל, אם החוח היבש והעדין שהורחק ממקומו הראשוני מזכיר לכול את הצמח הירוק והבשרני שהיה בשיא תפארתו, או רק הדוקרניות שנשתמרה בו היא עדות וזיכרון אותנטי למה שהיה ואיננו.
כן כדאי לבחון אם פאר העבר שהיה בעץ נותר כזיכרון בקליפתו. שכן, אותה קליפה, החלק האחרון שנשאר אחרי התפרקות ליבת העץ וחזרתה לאדמה, גם היא בשלבי התפרקות כמעט סופיים.
קליפת העץ מקיפה את ה"אין", חלל, שהוא בעצם הסוף האולטימטיבי, שלא היה קיים ללא הקליפה. גם היא בתורה תהפוך ל"סוף".
לשון אחר, נשאלת השאלה אם הזיכרון הוא ה"אין", החלל או שמא הקליפה היא הזיכרון, או אם לא יהיה זיכרון אם לא תהיה קליפה.
בדומה לקליפה שננטשה על ידי ליבת העץ, חוחים ודרדרים צומחים, בקרקעות דשנות שננטשו.
במקרים רבים אלה אזורי מעזבה שהיו בעבר מטופחים, גינות עשירות במינרלים וחומרי דישון אורגניים.
יש מקום לתהות אם קוצים אלה משקפים את יפי העבר או שיופיים עומד בפני עצמו ללא תלות בעבר.
החוחים היבשים בעבודותיה של נעמי, אוצרים את זיכרון העבר עת היו רעננים, גמישים ונעו בעדינות ברוח. לאחר שסיימו את תפקידם האבולוציוני (הפצת זרעים), נותרו יציבים במקומם, יבשים ושבירים. עם הזמן הם יתפוררו וישובו לאדמה.
האם הצמחים העתידיים יינקו את זיכרון העבר מן האדמה שאליה יתפוררו החוחים?
בימים אלו מוצגות עבודותיה של נעמי בתערוכה "הדלת אחורית" לצד עבודות של אומניות נוספות.
אוצר התערוכה הוא האמן פריד אבו שקרה.
התערוכה בוחנת את מקום האמניות המבוגרות בשדה האמנות העכשווי,
ומוצגת בגלריה "על הצוק" בנתניה עד סוף נובמבר 2021. |
|
|
|
|
|
|
