הנפש הטובה מהפירנאים
אילו ניתנה לך ההזדמנות לשוב למולדתך ולהפיק בה סרט בתקציב נרחב - מה היית עושה? עבור הבמאי לואיס בוניואל זו הייתה הזדמנות להשיב בפצצה תרבותית תחת הפצצות האמיתיות של הגנרל פרנקו. מספר יהודה סתיו, מבקר הקולנוע של "ידיעות אחרונות": "הבמאי בוניואל עבר לארצות הברית, והיה מובטל במשך 16 שנים. בסופו של דבר הוא החל לביים שוברי קופות במקסיקו. בשנת 1960 החליט הגנרל פרנקו להעלות את קרנה של תעשיית הסרטים הספרדית, וחתם על קופרודוקציה עם מפיק מקסיקני שאישר את הצילומים בספרד. בוניואל היתנה את שובו בכך שיינתן לו חופש אמנותי. בדרך כלשהי הצליח התסריט לעבור את הצנזורים של שלטונות ספרד. הסרט נשלח כנציג הרשמי של ספרד לפסטיבל קאן, וזכה במקום הראשון – אך גם לשלל גינויים. האפיפיור יוחנן ה־23 הכריז שהסרט 'וירידיאנה' הוא חילול הקודש".
במה עסק הסרט, ואת מי רצו להרחיק מהמסך?
"עלילת הסרט מתרכזת סביב נערה צעירה, וירידיאנה, שחולמת להיות נזירה. דודהּ אונס אותה, מתאבד באותו לילה, ומוריש לה את ביתו. לאחר שאיבדה את בתוליה ואת חלומה לשמש במנזר, וירידיאנה מכניסה לביתה אנשים חולים, מצורעים, גנבים, זונות וקבצנים. היא מאכילה אותם, מלמדת אותם את דרכי האל, ומכינה את נשמתם לקראת הבורא. ערב אחד מתאספים כל בעלי המומים ועורכים הילולה פרועה, כשהם מנפצים, מנתצים ומחללים את חפצי הקודש. כאשר מגיעה וירידיאנה למקום, מנסים הקבצנים לאנוס אותה. ברגע האחרון המשטרה מגיעה, ווירידיאנה נוכחת לדעת כי כשלה ביצירת עולם בעל ערכים נוצריים טהורים".
מה הדבר שהכי פגע בכנסייה?
"הסצינה המרכזית של הסרט מציגה את הקבצנים בארוחת ערב. בוניואל בנה אותה כהעתק מדויק של 'הסעודה האחרונה' של דה וינצ׳י. מסביב לשולחן יושבים 12 בעלי מומים גופניים ונפשיים, ואת מקומו של ישו תופס קבצן עיוור. בהמשך מתחילה אורגיה מבחילה: זלילת האוכל הופכת להקאה, ואחת היצאניות חושפת את ערוותה להנאתם של כל בעלי המום".
מה היו התגובות בספרד?
"זו הייתה שערוריית השערוריות בספרד, מפני שבאותם ימים שלטון הכנסייה היה צמוד לשלטון הצבאי. בוניואל נשאר בגלות בצרפת".
עין לצידון צופיה
הסרט "שתי אצבעות מצידון" יצא בשנת 1986. "מדובר בסרט ביקורתי שהפיק צה"ל על מלחמת לבנון הראשונה, תוך שימוש בשחקנים ששירתו בצבא", אומר יהודה סתיו. "יתר על כן, הסרט צולם במלואו בשטח לבנון, בעיקר במקום בשם אל ח'יאם. הניצבים בסרט היו חברים בקבוצת דרמה מקומית בכפר לבנוני שחי תחת כיבוש אמיתי".
למה צה"ל הסכים לשתף פעולה עם הפקת הסרט?
"למעשה, הסרט הוזמן על ידי יחידת ההסרטה של דובר צה"ל, ונועד להעלות כמה מהבעיות המוסריות שחיילים נתקלו בהן בשדה קרב ובמרכזי יישוב שנכבשו. היות שהסרט נועד להקרנות בפני חיילים בלבד, צה"ל איפשר ליוצרים, צביקה קרצנר, אלי כהן, וברוך נבו, לחקור כמה סוגיות רגישות מאוד, כמו עייפות בזמן קרב או הרג בשוגג של אזרחים חפים מפשע".
מה היה הערך האמנותי של "שתי אצבעות מצידון"?
"הסרט תיעד בצורה חיה כיצד המלחמה נתפסה בעיני החיילים שנאלצו לצאת מדי יום ביומו לסיורים, ולא ידעו איזו מכונית תתפוצץ על ידם או באיזה חלון מסתתר צלף. אלו אנשים צעירים שנקלעו למציאות בלתי-אפשרית".
כשהאוזניים עוד הקשיבו לביקורת
עם סיום הצילומים הוצגה גירסה ראשונה לשר הביטחון דאז, יצחק רבין, ולרמטכ׳׳ל, רב־אלוף משה לוי, כדי לקבוע אם יש להציג את הסרט לציבור. השניים הסכימו לכך, ומאז נחשב הסרט לאחד הסרטים הישראלים הנצפים בכל הזמנים. יהודה סתיו מספר על התרשמותו מהסרט: "מלבד הנושא הכלליים, מדובר בקולנוע טוב עם דיאלוגים אמינים. גם הצילומים של יחיאל נאמן ויעקב ספורטה הציגו את לבנון בסגנון ריאליסטי, כמו-טלוויזיוני. לפחות הטלוויזיה של אז".
מה זכור לך במיוחד מהסרט?
"צוות השחקנים היה מוצלח מאוד. רוני פינקוביץ' גילם את הקצין שנאלץ ללמוד שסמטאות הכפר הלבנוני אינן רחובות רמת אביב, ושאול מזרחי היה בתפקיד המ״פ שלמד על בשרו כי במלחמה, ההיגיון הקר ניצב לפני המצפון האנושי. אלון אבוטבול, בתפקיד ג׳ורג׳י, הציג כבר אז נוכחות קולנועית חזקה.
