אנו שמחים להזמין אתכם להתארח בפורום המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת, שיערך ביום ראשון, ה-02.02.2020 בין השעות 10:00-11:30

 

בפורום הקרוב תרצה ד"ר מיכל גבעוני, בנושא:

 

תקוות בטלות: הפוליטיקה הרגשית של החזרה לעתיד

 

תחושות המבוי הסתום, הייאוש ואוזלת היד שמסגירות קבוצות שונות בשמאל ובמרכז הפוליטיים של החברה היהודית בישראל לוו בשנים האחרונות בהתבססותה של פוליטיקה שאפתנית של תקווה. תפישת התקווה כזכות וכחובה, אם לא כתנאי לקיימותם של החיים הפוליטיים עצמם, משותפת כיום לגורמים שאופי הפעילות שלהם שונה כמעט מכל בחינה אחרת, כמו מפלגת כחול-לבן, עומדים ביחד וארגון זוכרות. בהרצאתי אבקש לבחון את ההשלכות הרגשיות של פוליטיקת התקווה בישראל ולשאול האם היא אכן יכולה לעמוד בהבטחתה לחלצנו מהבלבול ומהפסיביות ולעודד השתקעות חדשה ואופטימית בחיים הפוליטיים. נקודת המוצא של הבחינה המסויגת של פוליטיקת התקווה שאציע תהיה המלכוד שבו המחשבה הביקורתית עצמה נתונה בבואה לבחון את התקווה באופן מפוכח. בהתבסס על כתיבתה של לורן ברלנט, אטען שיחסנו האזרחי והאינטלקטואלי לתקווה מתובנת על ידי ״אופטימיות אכזרית״, שמקשה עלינו, בהעדר תחליפים ראויים, להתנתק מהבטחות שאבד עליהן הכלח. טענתי המרכזית תהיה שהיחס האמביוולנטי לתקווה שפוליטיקת התקווה עצמה חדורה בו גורם לה לחזק את ההתנודדות בין התקווה לבין הייאוש ותורמת להפיכתם של התקווה ושל הייאוש גם יחד לרגשות שאיננו מסוגלים להרגיש. את ההתנודדות הזו, כמו גם את העמדות האַפקטיביות שמתגבשות כיום על הספקטרום שבין ייאוש לתקווה, אבקש להדגים באמצעות דיון באלבומה האחרון של רונה קינן, ״זמן התפוז״. אטען ש״זמן התפוז״ מחזק את החשדות שעולים מהתיאוריה של התקווה ולפיהם העמדה הרגשית הזו איננה עדיפה על עמדות אחרות ומגונות לכאורה המתהוות בתגובה לנסיגת העתיד, כמו ויתור, השלמה ואסקפיזם.

 
מיכל גבעוני היא מרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. המחקר הנוכחי שלה עוסק בתקווה, בייאוש וביחס האפקטיבי לעתיד בחיים הפוליטיים בישראל.

ההרצאה תערך בכיתה 105, בניין הכיכר

נשמח לראותכם,

                                                                                    צוות הפורום

ד״ר איתי שניר וד״ר רעות איצקוביץ'-מלכה