תמר פייקס היא אומנית פלסטית. היא חיה ויוצרת בירושלים. פייקס ביימה את הסרט הדוקומנטרי ריבועים של קרטון, המספר את סיפור התמודדותה עם חוויית השכול המורכבת שפקדה את משפחתה, עת שכלה את אביה ואת שני אחיה הבוגרים. אביה, מיכאל פייקס, נפל במלחמת ששת הימים. אחיה הבכור, יוני, נהרג ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, ודניאל, האח השני, נפל בעת טיפוס על פסגת המון בלאן.
הסרט מספר את הסיפור האישי של תמר ובו בזמן, מעלה שאלות הנוגעות לסוגיות של הנצחה וזיכרון בחברה הישראלית, החשופה לשכול לאורך כל שנות קיומה והתפתחותה. הצופים מתלווים למסע של תמר בעקבות אביה ושני אחיה, כשהיא פוגשת בני משפחה וחברים מהעבר ומשתפת אותנו בלבטיה ובפחדיה, באמצעות מילים ויצירה אומנותית. דמות מרכזית בסרט היא אימה של תמר, ארנונה - אישה יוצאת דופן, שתמכה, בכוחותיה, במשפחה שהלכה וקטנה לאחר מות הגברים.
תמר מספרת: "במשך כל שנותיי, חייתי לכאורה חיים רגילים לחלוטין, כאילו אין שכול. רק במהלך העבודה על הסרט הבנתי שבעצם, כל צעד שאני עושה נובע מדיאלוג בלתי פוסק עם המתים. במהלך ארבע שנות עבודה על הסרט, ניסיתי לפצח את אווירת המסתורין והערפול סביב המוות ששררו בבית שבו גדלתי. אחרי שנים של חיים בצל השתיקה שליוותה את השכול בביתי, ניסיתי לעמת בסרט בין ההדחקה שהכתיבה אימי ובין הצורך הבסיסי שלי לדבר ולשתף בתחושת הכאב. הסרט נע בין שני קטבים; על קוטב אחד ניצבת אם אהובה, אלמנה, שכולה, צינית, מפוכחת, זועמת, המתרחקת מכל סממן לאומני המנכס את השכול והמתים אל לב האומה - אישה שדוגלת בגישה שהחיים שייכים לחיים וכי אין כל תועלת בהתעסקות במתים. על הקוטב השני ניצבת אני, המתמודדת, לראשונה בחיי, עם הנוסחה הקלסית של עיצוב הזיכרון: ביקור בבית הקברות, סיור במקום נפילת האח ומפגשים עם חברים של המתים. הסרט בוחן את שני הקטבים.
אני שרויה במאבק מתמיד, בניסיון לחבר בין הקצוות ולמצוא את הדרך שלי - תנאי הכרחי לשפיות שלי. איבדתי את אבי לפני שיצאתי לאוויר העולם. לא בחרתי בזה או במה שקרה אחר-כך. הייתי רוצה לצאת שוב לעולם, והפעם, כפי שאני בוחרת".
