במרחבים דיגיטליים, דימויים פועלים בו־זמנית עבור בני אדם ועבור מכונות. עוד לפני שהם זוכים לפרשנות אנושית, הם נקראים, מסווגים ומעובדים בידי מערכות אלגוריתמיות, המעצבות את אופן הפצתם ואת המשמעויות המיוחסות להם. ההרצאה תבחן כיצד הראייה החישובית של פלטפורמות דיגיטליות מעצבת את האופן שבו דימויים נקראים, ממוינים ומקבלים משמעות, וכיצד תהליכים אלה משפיעים על הנראות של סוגיות חברתיות, פוליטיות וסביבתיות.
בהסתמך על המושג ״אינוויזואליות״ (Invisuality) של יוסי פאריקה ועל המושג Iconoclash של ברונו לאטור, יוצג המתח בין האופן שבו בני אדם מפרשים דימויים לבין האופן שבו מערכות חישוביות קוראות אותם. הדיון יתבסס על מחקר משותף עם נועה תורג'מן העוסק בדימויי אקלים באינסטגרם, ומראה כיצד תמונות של משבר סביבתי, מחאה ונזק אקולוגי מסווגות לעיתים קרובות באמצעות קטגוריות כלליות וא־פוליטיות. לצד זאת, יוצגו מודלי שפה גדולים (LLMs) כמדיום דיאלוגי המאפשר לערער על קריאות אלגוריתמיות סגורות ולפתוח מחדש את שאלת הפרשנות כמרחב של מחלוקת ומשא ומתן על משמעות.
