זהו יום הזיכרון השלישי לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שאנו מציינים כאשר מדינת ישראל נמצאת במלחמה. לרשימה הארוכה של הנופלות והנופלים, הצטרפו השנה שמות של חיילים שנפלו בלבנון ובעזה, והרוגות והרוגים כתוצאה מנפילת טילים ששוגרו מלבנון ואיראן לישראל.
בשנתיים וחצי האחרונות מדינת ישראל נמצאת בלחימה, כאשר לאורך המלחמה חזרו על המספר שבע - שבע זירות. בנאומים שונים ובדיווחים שונים, דובר על יכולתה של מדינת ישראל להתמודד, בזכות כוחה ובזכות חייליה, עם מלחמה בשבע זירות: עזה, הגדה המערבית, סוריה, לבנון, איראן, תימן ועיראק. כך לדוגמא, אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, באוקטובר 2025 "אנחנו מנצחים בשבע זירות מסביבנו".
ברשימת הנופלים של בית הספר יש מספר גדול של נופלים שנהרגו במלחמות עם מצרים ועם ירדן, אבל מצרים וירדן הן לא חלק מהרשימה של שבע הזירות שמולן נלחמת מדינת ישראל בשנתיים האחרונות. שתיהן זירות בהן ישראל לא צריכה להילחם ולא צריכה לנצח, פשוט בגלל שלא מתרחשת בהן מלחמה. עם מדינות אלה חתמה מדינת ישראל על הסכם שלום.
מצרים נחשבה לאויבת הגדולה של מדינת ישראל בשלושים השנים הראשונות להקמתה. מלחמת העצמאות, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור היו מלחמות בהן מדינת ישראל נלחמה מול הצבא הסדיר של המדינה הערבית הגדולה ביותר. מבין בוגרי בית הספר שלנו נהרגו בחזית המצרית במלחמת יום כיפור בלבד, עשרה בוגרים: אמנון בנימיני, אביחי ברגסון, אחירם ברעלי, בן גולן, אריאל ויינר, יובל חלפן, עוזי ילובסקי, גיורא מייזלר, דניאל נמט, וישראל קרו.
אך בזמן המלחמה בשנתיים וחצי האחרונות, לא רק שלא הייתה מלחמה מול ירדן ומצרים ולא רק שנשמר השקט בגבולות מול שתי מדינות אלו (שהם הגבולות הארוכים ביותר של המדינה), אלא שיחסי השלום בינינו לבינן אפשרו לאלפי ישראלים לצאת מגבולות ישראל ולחזור אליה בזמן מבצע "שאגת הארי" דרך מעברי הגבול של עקבה בירדן וטאבה במצרים. המצב הזה הוא יתרון ונכס אסטרטגי עצום. שלום הוא נכס.
תתארו לכם שלצד שבע הזירות האמורות של המלחמה הנוכחית היינו נמצאים גם במצב של מלחמה בגבול המזרחי מול ירדן ובגבול הדרומי מול מצרים.
השלום עם מצרים התאפשר, גם בגלל כוחה של המדינה לעמוד אל מול העוינות והתוקפות המצרית, אבל גם בזכות הוויתור של ישראל על חצי האי סיני, שנכבש במלחמת ששת הימים. השלום עם ירדן, התאפשר, גם בגלל כוחה של המדינה לעמוד אל מול העוינות והתוקפות הירדנית, אבל גם בזכות הסכם אוסלו והפשרות שהיו בו, ובזכות התהליך שהיה אמור להוביל אותנו גם לשלום עם הפלסטינים.
השלום היום נראה רחוק, במיוחד בשנים האחרונות ובמיוחד בזמן מלחמה. אבל גם השלום עם מצרים היה נראה רחוק בעיצומה של מלחמת יום כיפור. העוינות, הכאבים, והמשקעים בינינו ובין המדינות והעמים שאנו נמצאים איתם בסכסוך אלים כבר עשרות שנים, נראים כאלו שלא ניתן יהיה להתגבר עליהם. אבל גם העוינות בינינו ובין המצרים הייתה כזו. אולם ארבע שנים לאחר מלחמת יום כיפור, שארכה כשלושה שבועות, ושבמהלכה נהרגו למעלה מ-2650 חיילים, מהם כ-1700 בחזית מול מצרים, נחת בנמל התעופה בן גוריון, נשיא מצרים אנוואר סאדאת, לביקור שהיה תחילתו של משא ומתן, ושבסיומו חתמו סאדאת, ומנחם בגין - ראש ממשלת ישראל ומנהיג הליכוד - על הסכם שלום היסטורי.
כאמור, השלום נראה רחוק, אבל גם בתקופה של מלחמה, וגם כאשר אנו נדרשים להקרבה, הוא צריך להיות יעד אסטרטגי של המדינה. העובדה שיש היום דיבורים על תחילת משא ומתן לשלום מול ממשלת לבנון, היא חשובה ומרגשת לפחות - ואולי אפילו יותר - מהכרזה על ניצחון צבאי במלחמה.
ברור שלא רק ויתורים יובילו לשלום. ההיתכנות שלו קשורה קשר ישיר גם לכוחה ועוצמתה של המדינה, לכוחו ועוצמתו של הצבא, להקרבה, ולמסירות של החיילים והחיילות. אבל גם ברור, כפי שההיסטוריה הוכיחה לנו כבר פעמיים מול ירדן ומול מצרים, שכוח בלבד גם לא יוביל לשלום. שלום עושים עם אויבים. ושלום מחייב גם פשרות וויתורים. מדינת ישראל חזקה והצבא שלה חזק - אבל דווקא בגלל ההבנה הזו, ודווקא ביום הזה, שמוקדש לקורבנות של המלחמה והסכסוך המתמשך - חשוב שנמשיך לקוות לימים של שקט, לימים של שלום. אסיים באמירתו החשובה של ראש הממשלה מנחם בגין בעת ביקורו של סאדאת בישראל בנובמבר 1977: "המלחמה היא נמנעת. השלום הוא בלתי נמנע".
