ד״ר שמואל קנלר ז״ל – מורה, מנהל, ומחנך של דורות

ד״ר שמואל קנלר ז"ל, נולד בברלין ב־1925, ועלה לארץ ישראל בינואר 1939, זמן קצר לאחר ליל הבדולח. הוא לימד מתמטיקה עשרות שנים, ניהל את בית הספר בשנים 1980–1989, והשפיע על אלפי תלמידות ותלמידים.

בשנה האחרונה, לרגל חגיגת יום הולדתו ה־100, בוגרות ובוגרים רבים של ליד״ה בירכו אותו ושיתפו זיכרונות. עם פטירתו השבוע, בגיל 101, זיכרונות אלו קיבלו משמעות חדשה - עדות חיה למורשתו ולמגע האישי שהיה לו בחיי כל כך הרבה אנשים.

הטקסט שלפניכם מבוסס כולו על אותם דברים שכתבו הבוגרים - סיפורים, מחוות, רגעים, ובעיקר תודה:

ראייה אישית ויכולת לראות את האדם שמאחורי התלמיד. הדבר שחזר בהמון עדויות הוא היכולת שלו לראות כל אחת ואחד:

“הוא ידע לראות את מה שמעבר למספרים.”
“שיחות אישיות על ההתמודדות עם קשיים, אפילו בהפסקות.”
“אחרי סבב שמות אחד זכר את כל הכיתה.”
היו תלמידים שהוביל אותם להעמיק בגיאומטריה מתקדמת, ואחרים שבזכותו מצאו ביטחון, מסגרת ומשמעות.

חינוך לדמוקרטיה, פלורליזם ושיחה מכבדת
בוגרים רבים ציינו את אחד מסימני ההיכר של ליד״ה בתקופתו: “ניהל איתי שיחה של שעה על דמוקרטיה וגבולות.”, “היה אמביוולנטי - מצד אחד תמך ביוזמות, מצד שני הציב גבולות.”
“למדנו דרכו מה זה פלורליזם והקשבה.”
דרך התנהלות זו יצר מרחב חינוכי מעמיק, מכבד ומתקדם.

שיעורי הגאומטריה שכולם זוכרים, סימני ההיכר שלו הפכו לאגדה
“דלתון דלתון…לא דלתון!”, “מדגים זוויות עם הזרועות.”, “המבחנים המוקפדים בכתב היד המדהים.”, “בפעם הראשונה בחיי הבנתי גאומטריה.”

בעבור חלקם - אלו היו השיעורים שהובילו אותם למקצוע שבחרו בחייהם.

קשיחות הוגנת, דיוק וחינוך לחשיבה מדויקת
כמעט כולם כתבו עליו באותם מושגים: קשוח, מדויק, הוגן, אנושי.
“לימד אותנו את ההבדל בין נכון למדויק.”
“נתן לנו לכתוב פידבק אישי על כל מבחן - והתייחס לכל אחד.”
“אמר ששיעורי בית לא חובה… ואף אחד לא העז לא להכין.” הוא העביר לתלמידים מתמטיקה - אבל גם צורה של חשיבה.

קשר אנושי שנשמר לאורך עשרות שנים, הטלפונים ליום ההולדת לבוגרים
“חיכיתי כל שנה לצלצול ממנו.”, “חשבתי שהוא מתקשר רק אליי.”, “סיפר שהתקשר לתלמידים הראשונים שחינך - כשהם חגגו 90.”

אלו פרטים שאיש לא היה חייב לעשות - והוא עשה אותם תמיד, באהבה ובזיכרון מדהים.
אחד הבוגרים הזכיר סיפור שסיפר על עצמו: כאשר רצה ללמוד חינוך, אביו הציע ללמוד ליטוש יהלומים. שנים אחר כך אמר שאם היה יכול לדבר עם אביו - היה אומר לו שבכל חייו עסק ב"ליטוש יהלומים": תלמיד אחר תלמיד.

ויש תחושה שזו אמת עמוקה: בכל דור בבית הספר, נשאר משהו ממנו.

תודה, ד״ר קנלר. על ההשפעה, על הדיוק, על האנושיות, על המורשת, על היכולת לראות כל אדם, על החינוך לערכים ולחשיבה. ועל הזיכרונות הרבים שבוגרות ובוגרי ליד״ה נושאים איתם - עשרות שנים אחרי.

יהי זכרו ברוך.