התיכון ליד האוניברסיטה ידוע ברמתם הגבוהה של המורים והמורות המלמדים בו ובהישגיהם הגבוהים של תלמידיו ותלמידותיו, אך בעיניי עיקר זכותו היא אחיזתו בקו חינוכי ברור - פיתוח של ראייה מורכבת, חשיבה ביקורתית ותרבות של דיון, במטרה להעצים את הפרט ולקדם ערכים חברתיים של ראיית האחר וקבלת השונה.
אביא כמה דוגמאות שמאפיינות בעיניי את העשייה בבית הספר במהלך השנים בהן זכיתי שחיי יהיו ארוגים בחיי בית הספר, החל בשנת 1961 כמורה צעירה ומחנכת, בהמשך כמנהלת וכיום כשותפה לוועד המנהל.
דוגמה לחשיבות שבית הספר ראה במענה לכל תלמיד לפי דרכו, היא הרפורמה בחטיבה העליונה בסוף שנות השבעים ששמה לנגד עיניה את הרחבת מקצועות הבחירה וגיוונם - מורי בית הספר התגייסו ליום לימודים ארוך, והמנהלה לשיבוץ מורכב של המערכת כך שניתן יהיה לשלב מגוון של תחומים וברמות העמקה שונות, לדוגמה, פיזיקה ספרות ותיאטרון, היסטוריה ערבית וביולוגיה ועוד ועוד.
דוגמה לחינוך לחשיבה מורכבת, רפלקטיביות וראיית האחר, הוא המסע הארוך של דיאלוג יהודי ערבי עם בית ספר אל מוטראן, שבנצרת, אליו יצאו תלמידי בית הספר. במסגרת זו התקיימו מפגשים הדדיים של התלמידים, ונציגות של המורים משני בתי הספר אף הצטרפה למשלחת משותפת לאושוויץ.
דוגמה לערכים של העצמת התלמיד היא התכנית להוראת וחינוך מחוננים, שבמסגרתה פותחו תכניות האתגר - ובתוכן אף הורחבו תוכניות שהתקיימו בבית הספר ונבחנות בבחינות בגרות ייחודיות - דוגמת התכניות הבינתחומיות. דוגמה נוספת היא הקמת המרכז לטיפול בתלמידים לקויי למידה, ששירת הן את תלמידי בית הספר והן תלמידים מחטיבות ביניים בעיר. תוכניות אלו לא אחת מחזקות זו את זו, דוגמת השילוב של מענה ללקויות למידה במסגרת התוכניות למחוננים.
במשך השנים התקיימה בבית הספר גם עבודה רבה בנושאים של הכלה וקבלת השונה אותה הובילו צוות הייעוץ והמחנכים.
העבודה בכל הנושאים הללו, ובכלל, התאפיינה תמיד בשותפות מעמיקה בין התלמידים והמורים, המחנכים, היועצים והרכזים, ההורים וההנהלה.
בית הספר התמודד לאורך השנים עם אתגרי החברה הישראלית, ובמיוחד עם המלחמות הרבות. המלחמה היא נוראה והכאב רב - חווינו וחווים שכול כבד - אובדן של חיים צעירים ומלאי הבטחה. המלחמה הנוכחית, המציבה שאלות מוסריות כבדות וקורעת את החברה - קשה מכולן. עמוד השדרה שמפגין הצוות החינוכי - המורים וההנהלה - מהווה תמיכה ומצפן משמעותיים לקהילת בית הספר כולה.
קהילת הליד"ה הפכה עם השנים לקהילה גדולה מאוד - נראה כאילו הבוגרים נמצאים בכל מקום. המפגשים עם תלמידיי ועם עמיתיי המורים והעובדים, בין אם באקראי ובין אם באירועים בבית הספר - בהם אני שומעת על החיל שעשו ומחויבותם לסביבתם - ממלאים את לבי שמחה וגאווה.
מקווה עם כולכם לימים טובים יותר,
שלכם, חנה לויטה
