ההיכרות שלי עם התיכון ארוכה (מעל 60 שנה) ומגוונת: תלמיד, מורה, הורה, מנהל, בוגר, גמלאי, חבר בוועד המנהל. מגוון נקודות מבט שונות, לאורך הרבה מאוד שנים. ומה שבולט בכולן: זהו מוסד שכל הזמן משתנה ומתפתח, ויחד עם כך משהו בסיסי בו, הוא מאד קבוע ובלתי משתנה.
מהו הקבוע והבלתי משתנה? טיפוח ההעמקה והמצוינות, על גווניה, ביחד עם טיפוח המעורבות החברתית. ומה משתנה ומתפתח? התיכון נעשה הרבה פחות פורמלי בהשוואה לשנותיו הראשונות. התיכון מתאים עצמו לשינויים: בטכנולוגיה, בחברה, בלומד, בידע. התיכון נעשה נגיש למגוון רחב יותר של אוכלוסייה (ובכלל זה לתלמידים על הרצף האוטיסטי), ושוקד על שילוב מגוון אוכלוסיותיו (כמו במודל השילוב הרחב של קבוצות התגבור בכיתות בית הספר).
שני סיפורים שמייצגים בעיני את ייחודיות בית הספר.
זיכרון כתלמיד: בכיתה א', בזמן משחקים בהפסקה, נשבר הלוח (אז הוא היה שחור ומזכוכית). מחנך הכיתה, שמואל הופרט (שהיה גם איש רדיו וסופר ילדים) נכנס אלינו ואמר: אני לא רוצה לדעת מי שבר את הלוח. כולנו ביחד ניקח אחריות. ואינני רוצה שתרוצו הביתה לקחת כסף מכיסי הוריכם. כולנו נעבוד כדי לשלם על הלוח. ואומנם – כולנו עבדנו. אני עבדתי בגן חיות. למדתי שיעור חינוך יפה בערבות הדדית ובלקיחת אחריות. שמואל הופרט הפך את הסיפור לתסכית ברדיו.
זיכרון כמנהל: בכיתות ב' התמסדה מסורת יפה של "פרויקט מחנכים" שבמסגרתו כל מחנך מגשים חלום עם כיתתו, והמגוון שהצטבר במהלך השנים מרגש ומלהיב: היכרות עם עולמם של העיוורים וכבדי הראייה; הוקרה לעובדי בית הספר שאינם מורים; היכרות עם העולם החרדי; התנסות בבניית ריהוט למען הקהילה; ועוד עוד. אין ספק שמפרויקטים אלה הרוויחו התלמידים מיומנויות חשובות, הבנה של המציאות סביבנו, למידה חווייתית; הרוויחו המורים הזדמנות להיות יזמים ומנהלים של פרויקט שחשוב להם; הרוויח בית ספר רעיונות מעניינים ותובנות חדשניות שהצעידו אותו קדימה.
במסגרת אחד מהפרויקטים ביקרנו בחברון, תוך רצון להכיר את המציאות המורכבת ואת נקודות המבט של מתנחלים, של פלסטינים, של ימין ושל שמאל בפוליטיקה, ושל הצבא. מצאנו את עצמנו בעין הסערה של התקשורת שפרסמה את יציאתנו, של הצבא שעצר את האוטובוס והתנה לנו תנאים להמשך, ושל איתמר בן גביר שליווה את סיורינו במערת המכפלה בקריאות פרובוקטיביות. אין ספק שזהו סוג למידה מאד בלתי שגרתי, שמאוד תורם להבנת המציאות ולמעורבות חברתית.
בחמש השנים האחרונות, מאז שפרשתי, אני עוסק בהכשרה ובליווי של מנהלים, ואני נחשף למגוון גדול של בתי ספר בארץ. התנסות זו חיזקה בי את ההבנה עד כמה ייחודי הליד"ה, ועד כמה חשוב מקומו כבית ספר מוביל וחדשני. אני שמח לראות את בית הספר ממשיך ומתפתח ומשגשג, תוך שמירה על המצוינות ועל המעורבות החברתית.
יום הולדת 90 שמח!
