לפני תשעים שנה ייסדה האוניברסיטה העברית את בית הספר שלנו. באתר בית הספר, בפסקה הפותחת את תיאור בית הספר נכתב כך: "התיכון ליד האוניברסיטה נוסד לפני כ-90 שנים על ידי החוג לחינוך של האוניברסיטה העברית ומטרתו הייתה לשמש מעבדה פדגוגית למורים ולסטודנטים לחינוך. כמו כן, כבר בראשיתו בית הספר נתן מענה לתלמידים מצטיינים בירושלים. שני מאפיינים אלו, הפיתוח הפדגוגי והמענה לאוכלוסייה ייחודית של תלמידים, קיימים מאז ועד היום. עם זאת, האתגר בהמשך פיתוח וחדשנות אינו פשוט דווקא בגלל היותנו בית ספר ותיק ודווקא מפני שאנחנו בית ספר מצליח. לכן, הקו שאנו מאמינים בו הוא לפתח מבלי להרוס, לשמר מבלי להתנוון".
בפתח גיליון זה של ה'עליד"ה', אני מבקש לתת כמה דוגמאות עכשוויות לקו זה, של פיתוח וחדשנות תוך שמירה על ייחודיות בית הספר:
- זו השנה השנייה בה אנו מאפשרים לתלמידי שכבה ו’ לבחור קורס אחד מבין מספר קורסים שפותחו על ידי המורים והמורות של בית הספר, והעוסקים במגוון נושאים הקשורים בסוגיות מגוונות הקשורות לחברה הישראלית (מלחמה ושלום, החברה החרדית, אקטיביזם, אמנות ועוד). גם תוכן הקורסים וגם מסגרת העברתם ייחודיים: עשרה מפגשים של שש שעות ברצף בכל אחד מהם, שמאפשרים למידה מעמיקה ומשמעותית, המתרחשת בחלקה מחוץ לכותלי בית הספר.
- השנה, בעקבות הצלחת הקורסים הנושאיים בנושא החברה הישראלית, פיתחו המורים והמורות לאנגלית קורסים נושאיים שמועברים במסגרת שיעורי שכבה ו' (זכויות אדם, בינה מלאכותית, אמונה ועוד'). גם קורסים אלו ניתנים לבחירת התלמידים, וכבר בתחילת הדרך אנו מתרשמים שמדובר בהצלחה פדגוגית מרשימה.
- במהלך חופשת הקיץ עסקנו רבות גם בפיתוח הפיזי של בית הספר. כידוע, מבנה בית הספר הוקם לפני למעלה משישים שנה, ולצד ההתקדמות בהקמת אגף חדש לבית הספר, אנו עוסקים גם בחידוש ושיפוץ המבנה הקיים, תוך שמירה על ייחודו של הבניין. לעיתים השיפוץ קשור ישירות בפדגוגיה, אולם השנה החלטנו להשקיע ישירות ברווחת התלמידים והתלמידות: מגרשי הכדורסל בחצר בית הספר שופצו, וכל חדרי השירותים שופצו והונגשו.
לפני תשעים שנה ייסדה האוניברסיטה העברית את בית הספר שלנו. בתחילת הדרך ניהלו את בית הספר שלושה אנשי ביה״ס לחינוך של האוניברסיטה: פרופ' אלכסנדר דושקין, פרופ' ארנסט סימון, וד"ר אליעזר ריגר. החל בשנת 1951 ועד היום ניהלו את בית הספר חמישה מנהלים נוספים בלבד. שמואל קנלר, מנהל בית הספר בין השנים 1989-1980, מורה למתמטיקה וחבר הנהלת בית הספר לאורך עשרות שנים, נפטר בתחילת החודש. לא עבדתי עם ד"ר קנלר בבית הספר, אולם הזדמן לי לפגוש אותו פעמים אחדות. כאשר התמניתי למנהל בית הספר הזמין אותי ד"ר קנלר לפגישה בביתו וקיים איתי שיחה ארוכה על חינוך ועל ייחודיות בית הספר. מלבד העצות והתובנות שזכורות לי, התרשמתי מהדאגה ומהמעורבות של ד"ר קנלר בנעשה בבית הספר גם שלושים שנה לאחר פרישתו. בהלוויה ובשבעה ניתן היה לראות, לשמוע ולהרגיש את הליד"ה. בוגרים של הליד"ה, חלקם סיימו לפני יותר משישים שנה, קולגות שלימדו עם ד"ר קנלר בבית הספר, ובני המשפחה שמכירים ומוקירים את בית הספר מקרוב – כל אלו סיפרו סיפורים רבים שקשורים בביוגרפיה האישית של ד"ר קנלר ובהיסטוריה של בית הספר.
לפני תשעים שנה ייסדה האוניברסיטה העברית את בית הספר שלנו. גם לאחר המעבר של בית הספר מיחידה של האוניברסיטה ליישות נפרדת, נשאר קשר מהותי ורשמי בין בית הספר והאוניברסיטה. תלמידים ותלמידות לומדים קורסים באוניברסיטה במהלך שנות לימודיהם בבית הספר; סטודנטים להוראה במגוון מקצועות לימוד עוברים את הכשרתם המעשית בבית הספר, ולאורך שנים עומד בראש הוועד המנהל של בית הספר פרופ' מן המניין של האוניברסיטה העברית. באחת עשרה השנים האחרונות כיהן בתפקיד זה פרופ' אבנר דה שליט, בוגר בית הספר. פרופ' דה שליט ימשיך לכהן כחבר בוועד המנהל, אולם זו הזדמנות טובה להודות לו על שנים של ליווי, תמיכה, ייעוץ והובלה בתפקידו כיו"ר הוועד המנהל. בתפקידו באו לידי ביטוי, נוסף להיבטים המשפטיים והרשמיים, גם היבטים אישיים שהעידו על אהבתו לבית הספר ולאנשים בו; וגם היבטים ערכיים הקשורים לתפיסת עולמו כהומניסט, ליברל ודמוקרט שהקרינו גם על ישיבות הועד מנהל, גם על הצוות וגם על תלמידות ותלמידים. אנו מברכים את פרופ' נילי מור, פרופ' לפסיכולוגיה בחוג לחינוך של האוניברסיטה העברית, שנבחרה להחליף את אבנר. פרופ' מור, גם היא בוגרת בית הספר, מכהנת, החל בשנת לימודים זו, בתפקיד יושבת ראש הוועד המנהל. בהצלחה.
