מחקר חדש של המרכז למחקרי סביבה וקיימות מציע פרדיגמה פורצת דרך להתחדשות עירונית: לא עוד "פינוי־בינוי" שמוחק שכונות, אלא מודל מקיים שמחזק, משדרג ומחייה את הקיים. התוצאה – עיר מגוונת, עמידה וצודקת יותר, שמחברת בין עבר לעתיד.
במסגרת המחקר בחנו החוקרות יעל רונן, פרופ’ נורית אלפסי וד"ר רחל קטושבסקי את נקודות התורפה של המודל הקיים: ההשלכות הסביבתיות הכבדות של הריסה (כ־7 מיליון טון פסולת בניין מדי שנה), דחיקת אוכלוסיות מוחלשות והעלאת יוקר המחיה, מחיקת זהות שכונתית והיסטורית, והפיכת העיר למרחב אחיד ונטול ייחוד. מול כל אלו, המחקר מתווה כיוון חדש: התחדשות שאינה מוחקת אלא מחייה, שאינה מדירה אלא מחזקת את הקיים, ושבמרכזה – הקהילה עצמה
