״מבנים פרשניים״ הם מבנים לשוניים-חברתיים שלא ניתן לנעוץ את משמעותם. מדובר בתווית מטה-תקשורתיות הניתנות למגוון פעולות לשוניות אחרות לאחר תהליך משמוע והערכה של שפה בהקשר, כמו חנופה, הסתה וצביעות. התווית היא תוצר של תהליך משמוע, ובמקרים מסוימים אותה פעולה, באותו הקשר, תקבל תווית שונה על פי המסגרת הפרשנית של מקור המשמוע. כך, תיוג פעולה כ״שבח״ או ״חנופה״, ו-״הסתה״ או ״חופש דיבור״ הוא תלוי-פרספקטיבה, כלומר, הפרשנויות הסותרות מתקיימות בו זמנית. מצגת זו תעסוק בהסתה לאלימות וטרור בישראל כדוגמא למבנה פרשני ותטען כי אחת הסיבות לקושי המשפטי להוכיח הסתה נובע מהיותה מושג עמום ולא-יציב מבחינה לשונית-חברתית. המחקר מנתח דיוני ביהמ״ש סביב עבירת ההסתה לאלימות וטרור בין השנים 2016-2022 במערכת המשפט הישראלית. באמצעות ניתוח שיח איכותני, אדגים אילו פעולות לשוניות נחשבו הסתה, כיצד ומדוע הם נשפטו ככאלה ומהו התפקיד של כוח, ערכים וציפיות תרבותיות בשיפוט. הממצאים מראים כיצד מסגרות פרשניות מיושמות בהערכה של שפה כמסיתה או לא, ואיך העמימות הפרשנית מהווה חלק בלתי נפרד מהתופעה הלשונית-חברתית הזו. בכך, מחקר זה תורם להבנה של תהליכי משמוע בשפה בכלל ואת התופעה מעודדת האלימות באופן ספציפי.
