שיחה מלב אל לב

עדי פיגלין, מורה לגיאוגרפיה, רכזת שכבת י"ב בעירוני ה' ורכזת שכבת י' הנכנסת בשיחה צפופה עם צבר שמיר, מורה למתמטיקה ומרכז שכבת ז' הנכנס

המשתתפים:
עדי פיגלין - רכזת שכבת י"ב. זו הפעם הרביעית שעדי מרכזת שכבה ומלווה אותה לאורך שלוש שנים, מי' עד י"ב. עדי, בוגרת עירוני ה' (שנת 1975) שמחנכת ומרכזת את מקצוע הגיאוגרפיה, שבה לרכז את שכבת י' בשנה הבאה.

צבר שמיר - מחנך, מורה לפיזיקה ומרכז תוכנית מצוינות במתמטיקה ובמדעים בחטיבה בשנת הלימודים הנוכחית. בשנה הקרובה ירכז את שכבת ז' לראשונה ויחנך כיתה בשכבה.

השיחה:
עדי: "קודם כל, מאחלת לך הצלחה רבה. אתה נכנס לתפקיד מאוד מחייב, תובעני ומאתגר, אבל גם מתגמל מאוד רגשית ומקצועית. כל הכבוד על האומץ לצלול לתפקיד הרכז. מהו האני מאמין שלי, המנחה אותי לאורך שנות עבודתי? קודם כל - לראות את כל הילדים. לא רק את הקבוצות החזקות או הילדים שאת בעיותיהם אני חייבת לפתור, אלא כל אחד ואחת בשכבה שלי. מדיניות הדלת הפתוחה ושיתוף התלמידים, בהתלבטויות, בהחלטות - לעתים עוזרת לי מאוד. חשוב לי שהתלמידים בשכבה ירגישו בנוח להיכנס לחדרי ולשוחח גם כאשר על הפרק בעיה או התנהגות שגויה שלהם שעליהם לקחת עליה אחריות. יש לשוחח בגלוי, בנימוס תוך שמירת גבולות, אבל בלי חשש. חשוב לי שהתלמידים בשכבה שלי יבואו בחיוך לבית הספר ויהיו פנויים ללמידה ולהצלחה. אני לא חוששת להתייעץ עם תלמידים, למשל בנושא לוח המבחנים, תאריכים בעייתיים וכו'. אני גם מתייעצת כמובן עם הצוות שלי - המחנכים ויועצת השכבה - אך בסופו של דבר אני צריכה לקבל את ההחלטות. מהם הדברים החשובים לך, מה מרכיב את האני מאמין שלך?".

צבר: "חשוב לי שהתלמידים החדשים ירגישו טוב בבית הספר, יכירו אותי ואת צוות המורים והיועצת, ואנחנו נלמד להכיר אותם. שיגיעו בחיוך בבקר וייצאו בחיוך, יחושו טוב בחברת התלמידים וימצאו חברים חדשים. חשוב לי שהלמידה שלהם תהיה משמעותית להם. שכל תלמיד ימצא את המקום שבו יוכל להצטיין ולקדם את הכישרונות והיכולות שלו, בין אם מדובר במדעים ובמתמטיקה הקרובים אלי במיוחד, במקצועות אחרים או בספורט ובקבוצות המנהיגות הצעירה כמו במועצת התלמידים. חשוב לי כי תלמידי ידעו שבכל מקרה של בעיה, אישית או לימודית – דלתי תהיה פתוחה להקשיב ולשוחח בגלוי, ויחד עם צוות המחנכים נתמודד ונפתור. איך את רואה את הדברים? מה קורה במצב של קונפליקט בין תלמידים ומורים, למשל, או בין תלמידים?".

עדי: "יש לאורך השנה הרבה מצבים כאלה. חלקם מורכבים ודחופים, חלקם אפילו נוגע לחיי תלמידי מחוץ לשעות הלימודים. אני מרגישה מחויבות כלפיהם. לפני כמה שנים, לדוגמה, בתחילת דרכו של פייסבוק, עלה סרטון שבו היו אמירות לא ראויות כלפי תלמיד חולה בשכבה. התלמיד עצמו לא ידע על כך, והסרטון ירד אחרי כמה שעות. כך סיפרו לי תלמידים. האם היה מתפקידי להתערב? אני חשבתי שאם תלמידים מצאו לנכון לשתף אותי, הם ציפו לתגובה. רציתי להגן על הילד החולה, גם אם לא ידע על הסרטון. בשיחה עם התלמידים המעורבים הם הבינו את משמעות מעשיהם ובחרו להביע זאת בהתנדבות במחלקת ילדים בבית חולים. אני מאמינה שקבלת אחריות, הבעת צער ואפילו תחושת אמפתיה אפשר וצריך ללמוד, ואנחנו, המחנכים, הרכזים, חייבים ללמד. בצבא הייתי קצינת קישור, ואני רואה דמיון בין שני התפקידים. כרכזת אני רוצה וחייבת לראות את הצרכים של כל הצדדים, של כל תלמיד ותלמיד, של צוות המורים העובד איתי בשכבה, ההורים וההנהלה. רכז מוצלח רואה ודואג לגישור, קישור ולעבודה טובה עם כל הצדדים. כדי שאוכל לבצע את העבודה בהצלחה אני זקוקה לשני דברים נוספים: לתקשורת צמודה בכל הערוצים כולל הוואטסאפ השכבתי והמשוב, וכן לארגון, ניהול וסדר. ולכן, מעבר לטיפים והעצות, אני רוצה להעניק לך מתנה - מחברת הרכז - ההארד דיסק של כל עבודתי ובה כל המידע הרב זמין תמיד ומעודכן תמיד".

צבר: "עדי, תודה על כל הטיפים. אם לפני השיחה שלנו ידעתי שמדובר בתפקיד חשוב, מרתק, דורש עבודה רבה ומחויבות, הרי שעכשיו אני חש עוד יותר בכובד האחריות ואני נרגש לקראת המפגש עם תלמידי, שכבת ז' החדשה".