בעשור האחרון קיבל עליו הצבא לשמש שותף פעיל בעיצובה של מערכת החינוך. מנקודת מבטו של הצבא, אפשר להסביר את מעורבותו בחינוך בצורך לחזק את המוטיבציה להתגייס ולהקריב חיים לנוכח שינויים, החלים, להבנתו, בחברה בישראל, ובכוונתו להשפיע על כיווני ההכשרה המקצועית של מערכת החינוך כדי להבטיח תזרים של כוח אדם מיומן לצבא. מנקודת מבטן של סוכנויות החינוך השונות, כולל בתי הספר עצמם, שיתוף הפעולה עם הצבא מוּנע מרצונן לסייע לעידוד הגיוס, לא אחת בעידודו של משרד החינוך, או מן הרצון להשפיע על תרבותו הפנימית של הצבא (דוגמת המכינות הקדם־צבאיות הדתיות). בה בעת מתחוללות תמורות במערכת החינוך הפנים־צבאית, בעיקר בגיוסה של הרבנות הצבאית לסיוע בחינוכם של החיילים החילונים ובהעצמת התכנים הדתיים בחינוך בתוך הצבא. נקודת הממשק המתעצמת בין המערכת הצבאית לבין מערכת החינוך האזרחית העלתה בשיח הישראלי טענות וחששות בנוגע לתהליכי מיליטריזציה של מערכת החינוך. הקובץ שלפנינו מברר את התהליכים האלה, ומאמריו חושפים את הדרכים שהצבא מבקש להשפיע באמצעותן על מערכת החינוך, במישרין ובעקיפין, מראשית ימי המדינה ועד ימינו.
ד"ר ניר גזית הוא חבר סגל במרכז האקדמי רופין, העוסק בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה של הצבא.
פרופ' יגיל לוי הוא חבר סגל בכיר באוניברסיטה הפתוחה וחוקר של משולש היחסים צבא-חברה-פוליטיקה.
|
