האוניברסיטה הפתוחה

איך להימנע מעיוות מגדרי בכתיבה 

IMAGE-KTIVAMIGDARIT

באוניברסיטה הפתוחה עולה שוב ושוב סוגיית המגדר בכתיבה, הן בעת הכנת חומרי לימוד, הן בעת הכנת טפסים, דוחות ומסמכים שונים. הסיבה לכך היא שהעברית היא שפה מחויבת-מגדר: היא כופה על המשתמשים בה להתייחס למגדרו של אדם שאינו ספציפי (למשל, הבחירה במילה "הוא" או "היא", או השימוש בהטיות).

צורת הזכר היא בררת המחדל בהתנסחות בשפה העברית. בצורה זו נוסחו בין היתר התנ"ך, המשנה, התלמוד ומכלול היצירה הספרותית המודרנית. אבל כיום יש ערעור על כך: אם מניחים ששפה מעצבת תודעה, סגנון מגדרי כזה נתפס כמסייע בהנצחת קיפוחו של המגדר הנשי. למשל, מדוע יש להעדיף "הקש את הקוד הסודי" על פני "הקישי את הקוד הסודי"?

במקרים רבים אפשר להתגבר על בעיית העיוות המגדרי באמצעות שימוש בסגנון העוקף את הצורה המגדרית, אבל לפעמים טקסט הופך למסורבל ולא תמיד הדבר אפשרי. אמנם, לא קיים פתרון-קסם אחד, אבל ערנות לבעיה יכולה לצמצם את העיוות. כיום רוֹוחות דרכים שונות להתמודדות עם סוגיה זו. אף אחת מהן אינה מאפשרת פתרון יחיד וכולל, כך שאנו נדרשים לשלב מגוון פתרונות להשגת שפה ניטרלית ככל האפשר, בהתאם לאופי הטקסט. הנה כמה פתרונות אפשריים:

פנייה בלשון רבים, למשל "ראו", "פרטו", "הסבירו". זו הדרך המועדפת על האקדמיה ללשון העברית וגם דיקנט הלימודים באוניברסיטה הפתוחה המליץ עליה. מומחי הלשון מסבירים שצורת הזכר ברבים נוהגת בעברית גם לגבי נשים (בעוד צורת הרבות אינה חלה על גברים), ולכן גם כאשר מדובר ברוב נשי, יש לנקוט לשון רבים ולא לשון רבות. עמדה זו מעוררת התנגדות, משום שהיא מנציחה את העיוות המגדרי באמצעות הקביעה שצורת הזכר היא בררת המחדל.
לשון בינוני רבים, כגון "לוקחים את המבחנה". זהו נוסח הנשמע ניטרלי, אבל למעשה גם הוא מקבל את צורת הזכר כבררת מחדל.
התייחסות מפורשת לשני המגדרים. לא פעם אפשר לעקוף את בעיית העיוות המגדרי בניסוח באמצעות התייחסות מפורשת לשני המגדרים, למשל לאזכר את הנרשם והנרשמת, החוקר והחוקרת או הקוראת והקורא. עם זאת, במשפטים ארוכים הדבר כרוך לרוב גם בשינוי הפעלים, התארים ומילות היחס, והדבר מסרבל את המשפט ומקשה על הקריאה (ועל הלימוד).
שימוש בשם הפועל לציון הסתמי. למשל: "נא לקרוא את הפרק", "יש לכתוב בעט בלבד".
זהו פתרון המתאים בעיקר לטקסטים שעיקרם הנחיות והוראות.
שימוש במילים שאפשר לכתוב אותן בצורה זהה בשני המינים. אמנם הגייתן של מילים אלה אינה אחידה בזכר ובנקבה, אך צורתן הכתובה (בכתיב לא מנוקד ולא מלא) זהה. מילים נפוצות מהסוג הזה: עליך, לפניך, לך, אותך, רוצה, באפשרותך, עושה, שונה, יפה, שווה, רואה, פונה, ועוד. אלה מילים שימושיות בפנייה אל הקורא/ת.
פנייה כפולה, הן בצורת זכר והן בצורת נקבה, באמצעות לוכסן, כגון "רשום/רשמי" או "ראה/י". פתרון זה נפוץ למדי, אך אם מרבים להשתמש בו הוא מקשה את הקריאה והופך את הטקסט למסורבל.
הכרזה על הכוונה היא דרך רווחת להתמודדות עם הבעיה, למשל: "החוברת נוסחה בלשון זכר לנוחות הקריאה, אך היא מיועדת לנשים וגברים כאחד". לדעתנו, זוהי התחמקות מהתמודדות עם הבעיה ועדיף להימנע משימוש בה.
שימוש בגוף ראשון רבים בלשון עבר במקום בלשון הווה פותר במקרים מסוימים את הבעיה והוא עשוי להיות שימושי בטקסטים אקדמיים ובחומרי לימוד. כך, אפשר לומר "ראינו שהתופעה..." במקום בצורה הזכרית "אנו רואים שהתופעה".
ניסוח מחדש של משפטים. לפעמים אפשר ללהטט ולנסח משפט באופן שונה לחלוטין שאינו נדרש למגדר. הדבר כרוך כמובן במודעוּת לנושא ובנכונות רבה להשתדל בסוגיה זו. 

נציין כי בחיינו הציבוריים ובעיתונות ננקטות דרכים נוספות להתמודדות עם בעיית המגדר בשפה העברית. למשל, שימוש בלשון רבות ובלשון רבים לסירוגין וכן בצורות הכוללות רבים ורבות במילה אחת ("עושימות", "כותביםות", "ילדימות", או להפך – "עושותים", "כותבותים", "ילדותים" ועוד). יש גם ניסיונות לכפור בעצם המערכת המגדרית בלשון בלי לפגוע בקריאותו של הטקסט ("נראה לי שהעניין העקרונית ברורה").

בשולי הדברים נעיר כי כאשר מדובר באישה, רצוי להעדיף שימוש בשמות בצורת הנקבה שלהם. הציבור כבר הוכיח את יכולתו להסתגל לכך. למשל, בעבר העדיפו לומר "יושב ראש" גם כשאישה מילאה תפקיד זה. הגישה השתנתה והיום אומרים "נשיאה", "סגנית הנשיא" ו"מנכ"לית". דוגמה מוצלחת לשינוי הוא הקצאת הביטוי "ראשה" לאישה, דבר שלא התקבל על הדעת לפני שנים לא-רבות.

אם כן, אין פתרון מוחלט לבעיית המגדר בשפה העברית, אבל נכונוּת וערנות בעת הכתיבה יסייעו להפוך טקסטים עבריים לידידותיים יותר לנשים, ואת ספרי האוניברסיטה הפתוחה, טפסיה ומסמכיה – לנעימים יותר לקריאה ולשימוש.

פרופ' יהודית גל-עזר, יועצת הנשיא לקידום שוויון מגדרי